אילוף של כלב הוא תהליך שנועד להקנות לו הרגלים נכונים – גם עבורו וגם עבור בני האדם שאיתם הוא חי. מאלף מיומן משתמש במגוון טכניקות כדי להבטיח למידה אפקטיבית, ועוד קודם לכן חייב להכיר את דרכי המחשבה והפעולה של כלבים. בהקשר זה, ישנם שני מושגים שכדאי מאוד להבין: הראשון הוא התניה קלאסית והשני הוא התניה אופרנטית. בעמוד זה תמצאו הסברים לגבי שני המונחים, וגם פירוט של הקשר שלהם לאילוף.
מהי התניה?
המונח התניה, שמהווה בסיס למדעי ההתנהגות, נוצר מהמילה תנאי. המשמעות היא שאם מתרחש אירוע אחד, יתרחש גם אירוע אחר. את התלות הזו ניתן לנצל כדי לעצב התנהגות רצויה אצל כלבים – מזהים מהם התנאים שעשויים להוביל להתרחשות אירוע רצוי, ומייצרים אותם.
מהי התניה קלאסית?
התניה קלאסית היא מצב שבו גירוי מסוים מייצר תגובה ספציפית. חשוב להדגיש שמדובר בתגובה רפלקסיבית, כלומר כזו שנובעת מרפלקס, ולכן היא למעשה בלתי נשלטת. יצירת התניה קלאסית היא תהליך: בהתחלה הגירוי נתפש כניטרלי ולא גורם לתגובה. לאורך תקופה מסוימת מציגים את הגירוי הניטרלי ביחד עם גירוי אחר, שכן מעורר תגובה רפלקסיבית. בסיום התהליך גם הגירוי הניטרלי מעורר את אותה תגובה.
הדוגמה הטובה ביותר לכך היא הניסוי שהוביל לזיהוי ההתניה הקלאסית – ניסוי שערך פסיכולוג רוסי בשם איוואן פבלוב כבר בשנים הראשונות של המאה הקודמת (וקיבל על כך פרס נובל).
הניסוי של פבלוב
פבלוב חקר את מערכת העיכול של כלבים. תוך כדי עבודה הוא הבחין שהם מזילים ריר לקראת כל ארוחה, אבל שהם מריירים גם כשהם רואים אותו בלי שתהיה לו קערת אוכל עבורם. כדי לבחון את התופעה פבלוב ערך ניסוי: תחילה הוא צלצל בפעמון וראה שאין לפעולה הזו שום השפעה על כלבים. אחר כך צלצל בפעמון בכל פעם שהגיש לכלבים אוכל. בשלב הבא פבלוב צלצל בפעמון בלי להגיש אוכל – והכלבים הזילו ריר. המסקנה המתבקשת הייתה שנוצרה אצלם התניה קלאסית: כשיש פעמון סימן שיש אוכל, ולכן התגובה הרפלקסיבית של הריור.
(אגב, הרוסים השתמשו במסקנות המחקר כדי להרגיל כלבים לזחול מתחת לטנקים במחשבה שיש שם אוכל עבורם. כל כלב שהגיע אל מתחת לטנק התפוצץ, גרם נזק לרכב ונהרג בעצמו).
מהי התניה אופרנטית?
התניה אופרנטית היא תהליך למידה מורכב יותר. היא למעשה מערכת של חיזוקים וענישה, כאשר חיזוקים יעלו את סבירות עשיית הפעולה שוב ואילו ענישה תפחית ו/או תכחיד את הפעולה בפעם הבאה. ההבדל העיקרי בין התניה אופרנטית לבין התניה קלאסית הוא האקטיביות מול הפסיביות: בעוד שהתניה קלאסית מפעילה תגובה רפלקסיבית, בלתי נשלטת, ואילו ההתניה האופרנטית מיועדת לייצר תגובה פעילה, מתוך בחירה.
מהות התניה זו היא חיבור בין חיזוקים מסוגים שונים לסיכוי להופעת התנהגות מסוימת. הרעיון המרכזי פשוט (ובפרט אחרי שזוהה ונוסח ע"י הפסיכולוג האמריקאי פרדריק סקינר באמצע המאה ה-20): כשבעל חיים (או אדם) מקבל חיזוק חיובי על התנהגות, הסיכוי שיחזור עליה עולה. כשהוא מקבל חיזוק שלילי על התנהגות (עונש), הסיכוי שיחזור עליה פוחת.
גם במקרה זה, הדוגמה הטובה ביותר היא הניסוי שבעקבותיו זוהתה סוג זה של התניה – הניסוי של סקינר.
הניסוי של סקינר
במשך כ-7 שנים ערך סקינר שורה ארוכה של מחקרים בהשתתפות חולדות. את הממצאים והמסקנות פרסם בספר בשם "התנהגות האורגניזמים" שיצא לאור ב-1938 וחולל מהפכה בתחום מדעי ההתנהגות.
הניסוי הבסיסי כלל תיבה ובתוכה מנורה, דוושה ומגש מזון. כשחולדה נכנסה לתיבה, היא יכולה לבחור אם ללחוץ על הדוושה. בשלב הראשון הלחיצה לא הובילה לשום תוצאה. בשלב השני, כל לחיצה שחררה מהמגש פיסת מזון שחולדות אוהבות (מגש שכמובן לא היה נגיש לחולדות בדרך אחרת). התוצאה: בשלב השני כמות הלחיצות על הדוושה גדלה באופן משמעותי, עד שהחולדה הייתה שבעה.
בהמשך ניסה סקינר לבחון יותר לעומק את התהליך. למשל, לספק את האוכל לא באופן מיידי אלא כעבור פרק זמן מסוים, או לספק את הגירוי הרצוי (האוכל) רק כשהנורה דולקת ולא כשהיא מכובה, ולבדוק אם החולדה מבינה את הקשר.
בעקבות ניסוי זה נערכו עוד מחקרים רבים לגבי השילוב התניה אופרנטית ועיצוב התנהגות, וגם הם הוכיחו כי ניתן לשנות התנהגות של בעלי חיים (וגם של בני אדם) בדרך זו.
התניה אופרנטית ועיצוב התנהגות אצל כלבים
הניסוי של סקינר לגבי התניה אופרנטית אמנם התבצע בעזרת חולדות, אבל הוא רלוונטי גם לכלבים. למעשה, אילוף כלבים מבוסס על החיבור של התניה אופרנטית ועיצוב התנהגות.
חשוב להדגיש ששני הצדדים של ההתניה האופרנטית עשויים להיות אפקטיביים – גם חיזוק חיובי כדי לטפח התנהגויות רצויות (כפי שעשה סקינר), וגם חיזוק שלילי על-מנת להעלים התנהגויות בעייתיות. אנחנו ממליצים בחום על אילוף בגישה חיובית, כלומר על בסיס החיזוקים החיוביים.
אגב, אנשים שחיים עם כלבים מזהים אצלם גם התניות שהן ככל הנראה קלאסיות. למשל, בכל פעם שהם ניגשים למקום שבו נמצאת הרצועה, הכלב או הכלבה מבינים שהם עומדים לצאת לטיול ומגיבים תגובות פיזיות מתאימות.
חיזוקים אפשריים לכלבים כדי לייצר התניה אופרנטית
על-מנת לנצל את העיקרון הבסיסי של התניה אופרנטית, חשוב למצוא את החיזוקים הנכונים. אנחנו כאמור משתמשים בחיזוקים חיוביים – מחקרים עדכניים הוכיחו כי שיטה זו אפקטיבית ביותר, ובנוסף הדרך לתוצאה הרצויה מהנה גם היא.
יש כלבים שעבורם החיזוק החיובי האולטימטיבי הוא חטיף או מזון ספציפי. יש כלבים שמעדיפים ליטופים, אחרים יושפעו מעידוד, כלומר מילים שנאמרות באינטונציה שמביעה שביעות רצון מההתנהגות של הכלב (כלבים רגישים מאוד גם לקול וגם לשפת גוף), ויש גם מקרים שבהם נשתמש במספר חיזוקים חיוביים ביחד.
אילו התנהגויות ניתן לעצב באמצעות חיזוקים מתאימים?
התניה אופרנטית מאפשרת לעצב כל התנהגות רצויה אצל כלבים: אילוף כלבים לעשיית צרכים אך ורק מחוץ לבית במהלך הטיול, הסתגלות לחברת כלבים אחרים במקום לנבוח עליהם, עצירה בכל פעם שאומרים לכלב 'עצור' ועוד ועוד. המפתח הוא כאמור חיזוק חיובי: אם למשל כלב לא אוהב כלבים אחרים, אבל כשהוא רואה כלב אחר הוא מקבל חטיף טעים, עד מהרה הוא לומד לחבר את המפגש עם כלבים אחרים עם החיזוק החיובי, ולכן ההתנהגות שלו תשתנה.