בעיית אגרסיה בכלבים נפוצה מדי, ולכן החלטתי לכתוב מאמר שבו אסקור את הסיבות להתפתחות אגרסיה בלתי נשלטת בכלבים. אפתח ואומר כי בעיניי, אין כלבים רעים. מאחורי כל כלב אגרסיבי נמצא בעלים שמפגין אוזלת יד חמורה לגבי התנהגות הכלב שלו.

אפתח בכמה עובדות סטטיסטיות לגבי תקיפות כלבים בשנים האחרונות:
1. ברוב התקיפות האדם מכיר את הכלב שתקף אותו.
2. ברוב הפעמים ננשכים ילדים או זקנים.
3. ברוב המקרים מדובר בכלבים שלא טופלו מבחינה התנהגותית והוזנחו מבחינת קשר עם הבעלים. יתכן שהיה קשר, אך לא קשר בריא בו הכלב מכיר בסמכות הבעלים כמנהיג.

חשוב לי להבהיר, שכלב אגרסיבי לא מתעורר יום אחד ומחליט "היום זה היום שבו אני אנשך מישהו נשיכה חמורה שתשאיר לו צלקות". כלב אינו מפלצת שמתכננת את מעשיה מראש כרוצח קר דם, אך תמיד ישנם סימני אזהרה לכך שהכלב יוצא משליטה, הרבה לפני שהנשיכה מתרחשת. לעיתים, כבר בגיל גורות מונחים היסודות הרקובים, כאשר כלב חשדן מגרגר על זרים וזוכה לעידוד מצד הבעלים. יתכן שהגרגור גם התרחש במצב שבו התקרב מי מבני הבית לכלב בזמן האוכל, או ניגש ועמד קרוב מדי לצעצוע של הכלב, "זכה" לגרגור והגיב בפחד. במקרים אלו, הכלב לומד שהתנהגותו הלא יציבה לא גוררת ענישה ונזיפה, אלא מובילה לפחד מפניו.

בעיני, קשה מאוד להאשים את הבעלים הממוצע של כלב ביתי בכך שלא קרא את הכלב נכון ובזמן והבין שכל ההתנהגויות האלה הינן תמרורי אזהרה.

במאמר זה אפרט את טיפוסי האגרסיה השונים שיכולים להופיע בכלבים, ואת הבעיות הנגררות עם כל טיפוס כזה. הבנת שורש הבעיה יכול לעזור לבעלי כלבים לטפל בבעיה מהשורש ולא רק בתסמינים של הבעיה.

טיפוסי אגרסיה:
אגרסיה דומיננטית.
אגרסיה טריטוריאלית.
אגרסיה מפחד.
אגרסיה מציד.

אגרסיה דומיננטית:
בגורים כבר ניתן להבחין באגרסיה מסוג זה כאשר הגור מגרגר ונוקש בשיניים לעבר ידיים שנשלחות לקערה או לצעצוע שלו. אלה סימנים מוקדמים של אגרסיה דומיננטית, שבכלב ביתי, אסור לעודד וצריך להכחיד! קרוב לוודאי שהגור שקיבל עידוד להתנהגות מסוג זה בגיל צעיר, יהיה אגרסיבי לא רק לזרים, אלא גם לבני המשפחה. צריך לטפל בבעיה הזו גם אם מדובר בגור חמוד של טרייר שישאר קטן, לא רק אם זה גור רועה גרמני שיגדל למימדים שיכולים להכניע אדם בקלות רבה בזמן תקיפה.  כאן המקום לציין שסטטיסטית, רוב הנשיכות המתועדות הן נשיכות של כלבים קטנים, מעורבים וגזעיים כאחד. למיטב הבנתי, בעלי כלבים קטנים, תמיד מכחישים את הבעיה, כי כמה נזק כבר יכול הכלב הקטן שלהם לעשות? הרבה מבעלי הכלבים האגרסיביים שהגיעו אלי לטיפול, החזיקו בכלב גדול, והרגישו שאם הם רוצים להמשיך להחזיק בו, הם חייבים לטפל בבעיה שיצרו. עובדה קיימת היא שכלבים קטנים, יכולים ונוטים לנשוך דווקא ילדים.

כדי לטפל בבעיית אגרסיה, חשוב לקחת מרחק רגשי מהבעיה ולהסתכל על הכלב כעל כלב, וחיה מעל לכל. רוב האנשים מתקשים להתנתק רגשית ומשליכים על הכלבים שלהם האנשה שמחריפה מצב בעייתי בפני עצמו. טבעו של הכלב כחיה מעמדית דורש הכרה במבנה הלהקה הנורמלי עבור הכלב ותביעה של המנהיגות מצד הבעלים. כלב חסר מנהיגות יקח פקודות ממי שנראה לו סמכותי, לכן יש הרבה כלבים שמקשיבים מצוין למאלף ולא לבעלים, אין כאן עניין של קסם מיוחד, רק גישה סמכותית והבנה של צרכי כל כלב איתו עובדים.

המפתח לטיפול בכלב דומיננטי צריך להיות בניית היררכיה נכונה והבנה של הכלב שהוא בתחתית סולם המעמדות בבית. ישנם ביטויים יום יומיים לכך: לכלב דומיננטי לא מרשים לעלות על ספות, או לגנוב אוכל ליד השולחן. כלבים דומיננטיים רצוי להפריד מהמשפחה בזמן הארוחה, ולא לאפשר להם לעלות על ספות. לרוב, ישנן בעיות להוריד אותם משם לאחר מכן. חשוב מאוד להעביר את הכלב תהליך של משמעת בסיסית ומתקדמת, דווקא בליווי בעליו, ולא בתנאי פנסיון. תהליך המשמעת חייב להיות חיובי, בליווי מוטיבציה רבה, משולב בתיקונים כאשר הכלב טועה או מתעלם מפקודה. התעלמות מפקודה הינה דרכו של הכלב הדומיננטי להמעיט בערך בעליו ולטפס למעלה בסולם המעמדות.

במקרה של כלב שהרחיק לכת עד כדי כך שהוא נושך אחרי תיקון –זהו מצב בעייתי עבור בעלים לא מנוסה, ועדיף להתייעץ עם איש מקצוע ולהשתמש במחסום בזמן האילוף.

עוד נקודה חשובה – בעבודה עם כלב דומיננטי הצעצועים הם לא של הכלב, אלא של הבעלים. הכלב משחק רק בצעצוע שניתן לו מהבעלים והבעלים מחזיר את הצעצוע לחזקתו בתום המשחק, עד הודעה חדשה. אגב משחקים, לכלב ביתי שמראה סימני אגרסיה מוגזמים עדיף להשתמש בכדורים מאשר בצעצוע משיכה שיכול להוביל להסלמת הרכושנות על המשחק.

אגרסיה טריטוריאלית:
נגזרת של דומיננטיות, שבה הכלב לומד לחשוב שכל השטח שלו, ניתן לראות את הכלב הטריטוריאלי מגרש דוורים וכו' מהשטח. הכלב מבצע ניסויים ומגלה שהנביחה שלו מרחיקה אנשים מהשטח, וככל שהנביחה יותר מפחידה, כך הנסיגה מהירה יותר. הטיפול בבעיה זו חייב להתבצע באמצעות תביעת המנהיגות מחדש. כלב כזה חייב ללמוד שחוקי ההתנהלות נקבעים ע"י המנהיג בלבד, כולל זמני עבודה, מנוחה וזמנים בהם מותר לנבוח על השער וכאלה שאסור.

אגרסיה מפחד:
כלב שמפחד וחושף שיניים לומד שהתנהגות זו לרוב מתגמלת אותו ע"י התרחקות הגורם המאיים ממנו. לרוב, הכלבים שנושכים מפחד, נושכים מאחור, כיוון שבנשיכה מאחור אין יותר מדי אינטראקציה עם האדם. לכן בטוח מאוד לומר שנשיכה מפחד היא תגובה של עצבים רופפים ובנוסף התנסויות לא טובות שבהן הכלב לא הועמד במקום. רוב הכלבים האלה מקורם בהרבעה לא משובחת שיצרה גנטיקה ירודה. ישנם גם כלבים שפשוט לא עברו חיברות וחשיפה בגילאים קריטיים, ולכן לא למדו מעולם איך להתנהג בחברת בני אדם. כלב צריך לעבור חוויות חיוביות מתקנות כדי להפסיק להתנהג בצורה הזו. אפשר לחשוף מחדש תחת בקרת בטיחות, כמו למשל להביא חברים שהכלב מכיר שיתייחסו לכלב בצורה מרגיעה בזמן שהכלב בכלוב טיסה, ולאט לאט להמשיך להעלות את הגירויים. חשוב להשתמש במחסום כשהכלב יוצא מכלוב הטיסה בהמשך הטיפול. כלבים מסויימים ילמדו שלא כל האנשים מפחידים ורעים. גם לכלבים מפוחדים חשוב מאוד להשלים את הטיפול ההתנהגותי בשילוב שיעורי אילוף משמעת. כלבים כאלה בדרך כלל יוצאים רק בלילה, כשיאן אף אחד ברחוב, ולכן הבעיה רק מחריפה בגלל חוסר חשיפה, וכשנפגשים עם כלב או אדם אחר בסופו  של דבר, תגובת הבעלים שנכנס ללחץ ומגיב אוטומטית בהידוק וקיצור הרצועה של הכלב, רק גורמת לכלב להאמין שאכן יש סכנה באנשים וכלבים אחרים שהוא רואה ברחוב.

אגרסיה מציד:
כלבים מגזעים מסוימים מצטיינים ביצד ציד יותר מאחרים, למשל כלבי רועים. אגרסיה מציד מתבטאת למשל בכלב שחושב שילד קטן שרץ בסמוך אליו הוא טרף. שוב, גם במקרה זה, הדרך לשלוט במצב תהיה קודם כל דרך משמעת שתושם על הכלב באמצעות אילוף. הדגש יהיה בפקודת אלי ופקודת ארצה ממרחק. השליטה נבנית קודם כל ע"י תרגול מגיל צעיר לעיכוב יצרים בתגובה לגירוי, למשל תרגול ארצה בהצלחה ורק אחרי חופשי, משחק בכדור שמתגלגל מול הכלב.

הנושא הבוער, ילדים וכלבים:
כל ילד צריך ללמוד מוקדם מאוד איך להתייחס לכלבים, איך להתמודד עם כלבים לא מוכרים לו. ישנם כמה חוקים פשוטים שיכולים לעזור לכל ילד להתמודד עם כלבים וליצור איתם קשר נכון. בכל פעם שאני רואה ילד עם כלב אני נזכרת בטרייר שנשך אותי בילדותי, בגלל שניסיתי לשים לו סיכת ראש שתרים לו את השערות מהעיניים. והנה כללי הברזל:
תמיד לבקש רשות לפני שמתקרבים לכלב כדי ללטף.
אף פעם לא להתגרות בכלבים, מוכרים או לא, בצורה אלימה.
אם כלב לא מוכר מתקרב לילד, כדאי מאוד שהילד יעמוד בשקט ולא יצור קשר עין עם הכלב.
בעצות אלה אין כדי לומר שהילדים אשמים כשהם ננשכים. בעל הכלב נושא בכל האחריות אם שיחרר את כלבו ללכת חופשי ברחוב. אם הילד "התגרה" בכלב, סביר להניח שעשה זאת בתמימות ולא מתוך כוונה לגרור מריבה. בכל מקרה, ילדים וכלבים הם שילוב מצוין כשמדובר בילדים מלווים בהורים, שלמדו איך להתנהג ליד כלבים, והכלבים כמובן צריכים להיות יציבים באופיים ומאולפים היטב, חשופים לילדים ומלווים בבעלים קפדן.

לסיכום:
על בעלי הכלבים האחריות לחשוף ולחברת אותם כראוי בגיל המתאים. כלבים שלא עברו חשיפה מסיבה כלשהי מועדים יותר לפורענות. אילוף למשמעת שנעשה בגישה שמתאימה לכלב, חשוב ביותר כדי ליצור מצב של שליטת הבעלים בכלב ולא להיפך, כי דווקא במצב הכי גרוע כשהכלב מתכנן מרדף אחרי ילד או חתול, פקודה אחת יכולה למנוע את המצב המסוכן וההרסני. הרבה פעמים שמעתי מבעלי כלבים איומים להכות את הכלב כל כך חזק אם הוא יתקוף מישהו, שהוא לא יחשוב על זה יותר לעולם. דבר כזה יכול רק להוביל לבעיות. אני מתנגדת להכאת כלבים בכל מצב, ובכל עוצמה. אבל ליתר דיוק, כלב אגרסיבי שחוטף מכות, יתכן שימצא את עצמו נאלץ להחזיר. לא כדאי ללכת לפינה הזו עם כלב אגרסיבי אלא לחשוב בהיגיון, להתרחק רגשית מהמצב ולטפל באמצעים הנכונים לכל מצב. כולי תקווה שאנשים יטפלו במצב נכון ולא יישלחו עוד כלבים להמתה בגלל בעיות אגרסיה פתירות.